DAY 7

30/3/2020




המסך עולה.

על הבמה אנו רואים את אסף אוני מעיתון גלובס ומאחוריו תמונה ענקית של שר האוצר של מדינת הסן (Hesse בשפת המקור) בגרמניה תומס שפר. אסף פותח במשפט "שר האוצר של מדינת הסן התאבד בגלל משבר הקורונה. אנו חושבים שזוהי הודעה דרמטית ושעכשיו נתעסק במה שנודע לנו הרגע. אבל אוני אפילו לא טורח לציין את שמו של תומס. הוא רק לוקח פאוזה, או יתר נכון שתיקה רועמת קצרה ומיד ממשיך להודיע לנו על עוד אסונות:
-ראש ממשלת ספרד עובד על תכנית לסגר שבמסגרתו  רק העובדים החיוניים ביותר ייצאו לעבוד.
-ראש ממשלת בריטניה אומר שסגר חמור יותר אפשרי במדינתו.
-באיטליה 756 מתים מקורונה ביממה האחרונה.
מתים או חיים, מנהיגים או אזרחים, אוני לא מתייחס לעובדה שלכל איש יש שם וישר עובר לפרקטיקה. רוצים לדעת עוד? תשלמו.

אוני יורד מהבמה.
השתיקה וההלם באולם רועמים לרגע עד שמתחלפת תמונה הרקע.
ראש ממלכת ביביסטאן הלא הוא הוד רוממתו בנימין נתניהו הראשון לשמו ואנגלה מרקל ראש ממשלת בריטניה משוחחים בZOOM.
המלך מבקש ממרקל שתתן לו כמה מכונות החיאה כי חסר לו בממלכה והיא אומרת לא.
השיחה מסתיימת. המלך בשוק וכשברקע התמונה תקועה על פרצופו ההלום (מישהי העיזה להגיד לו לא) עולה נציג עלום שם מהעיתון הבריטי והפרו-פלסטיני MEMO. הוא בא ואומר עם יד ליד הפה אבל בעצם צועק: אני רק רציתי לספר לכם שראש המוסד וראש המודיעין בישראל הקימו צוות בכדי להשיג עוד ציוד רפואי לאזרחי העם של ביבי.
ומכיוון שמדובר על ראש המוסד אנחנו יכולים להבין שמדובר על דרך-לא דרך.
לפני שהוא יורד מהבמה הוא אומר לנו שנדע שעד עכשיו מעל 618,000 אנשים נדבקו בעולם. מעל 28,600 מתו בעולם. ומעל 135,700 החלימו. בעולם.
אני לא יודע מה איתכם. בשלב הזה אני כבר רציתי לברוח מהעולם. אולם. וואטאבר.
אבל אם שפר, נתניהו, ומרקל לא הספיקו לנו. עולה בשידור חי על המסך נשיא ארה"ב מר דונאלד טראמפ ואומר שאם ימותו פחות מ100,000 אמריקאים מהקורונה, זה יהיה הישג (כן, כן-) של הממשל. התמונה קופאת על פרצופו הקופיפי של טראמפ. ובקידמת הבמה עולה עיתונאי עלום שם מהעיתון הישראלי הפרו-פלסטינאי "הארץ" וכמו עונה לטארמפ שדווקא "בכיר אמריקאי אומר ש200,000 אמריקאים עלולים למות למרות ההגבלות המחמירות.
אני חשבתי שהוא רק בא להוכיח את טראמפ. אבל מסתבר שהוא בא להוכיח את המפחידניסטים הקודמים כולם כאחד. או ווי אבל הנה זה בא.
הוא כמובן מתחיל בלמנות מספרי נדבקים, מתים, ומבריאים - כולם יותר גבוהים ומדוייקים מאלו שציין קודמו. ואז ממשיך בהורור פיקצ'רס נוספות: באירן מספר החולים עלה ל38,309. כ-3,500 במצב קשה. בוריס ג'ונסון (ראש ממשלמת בריטניה שחולה בקורונה, לפחות יש לו עכשיו שם): "יהיה הרבה יותר רע לפני שיהיה יותר טוב". מניין המתים בארה"ב הכפיל את עצמו ביומיים ועבר את ה2,000.

נכבה לרגע האור באולם והדיבור שלו נקטע. אנחנו מצליחים לנשום רגע. להאנח. אבל האור חוזר. הוא חוזר. וממשיך כמובן.
כ-3 מיליארד בני אדם מסביב לעולם חיים תחת הגבלות תנועה. איטליה וספרד הם המוקדים הקשים ביותר באירופה.
מספר הנדבקים בגרמניה עלה ל57,298. 455 נפטרו.

הקהל צועק. מספיק לנו ודי.
ואני מסכים. עודף המידע. ידענות. ידוענים. מעצבי דעת הקהל. - אנחנו מאבדים את דעתנו אל מולכם!
הקהל מתחיל לבכות. לאט לאט ממש כולם בלי יוצא מהכלל. דמעות של עצבות, של צחוק, מתוך חרדה ואולי על סף פסיכוזה ממלאות את כל העולם-אולם עד שהוא מוצף.
לפתע בתוך ים הדמעות צצים איים. איים בודדים ובהם אנשים מבודדים.
לעיין הם נראים לנו קרובים. אך העין מטעה. ואם אחד הבודדים ינסה לחצות לאי השני יראה הוא שהמרחק הוא בעצם עצום.
וכל אחד ואחת. בבדידות ובהתבודדות שלהם. חיים. שורדים. דואגים לצרכים בסיסיים. רואים טלויזיה וגולשים ברשתות החברתיות. מנסים למצוא אלטרנטיבות לחיים החדשים על האי, לגלות את האופציות החבויות במציאות המתגלה לעיניהם.
ברגע מסויים אני מתחיל להתרכז ממש במה שקורה באיים.
באחד האיים הר געש מתפוצץ מראשו של המבודד-בודד-שורד. והוא שוחה בתוך הלאבה של עצמו עם עצמו.
באי אחר גלעד ירושלמי שולח יונות דואר לאיים האחרים ובפתק הוא מבקש שאם אתם חשים שהוא לחלוטין איבד מגע עם המציאות אז שתגידו לו.
באי נוסף דפנה הורנצ'יק שואלת שאלות איך לפנות לקהל במרחב וירטואלי?
בעוד אי אני רואה איש שמחזיק דילדו בין שתי הלחיים של הישבן שלו.
על כולם חלפתי עם הגלשן בו גלשתי.
עד שהגעתי לאי האחרון.
באי האחרון אני רואה מופע של זוכת האירוויזיון בשנת 2018 הגברת נטע ברזילאי.
נטע במקשת לעצור את הדמעות ואומרת משפי עידוד לעולם "ווי אול גונה גט ט'רו איט".
ומבצעת לנו בחיזוקו של אחיה הלובש אובראול ממוגן מקורונה קאבר לשיר "I don't need no doctor".
מאז שזכתה באירוויזיון שמעתי אך ורק את להיטיה וסינגליה של ברזילאי. כולם היו לטעמי מאוד פומפוזיים ופופיים בקטע לא מחמיא. המוחצנות עלתה על האוטנטיות לטעמי והכל למען השואו.
אבל פתאום ניתנת לנו הזדמנותלשמוע את נטע בגירסא קצת יותר צנועה, ובעיניי מאוד מחמיאה.
בשיר אותו בחרה לבצע הדובר אומר שהוא לא צריך דוקטור, תרופות וטיפול רפואי כי התרופה שהוא צריך, זאת שבאמת תעזור לו. (כמה קיטשי שזה נשמע) זה האהבה שלו. האהובה שלו. זרועותיה.
ביצועה של נטע, אחיה, הגיטרה שלו והלופר שלה. מגניבים מאוד. הופעתה גרובית, סוחפת, כיפית. ושניה לפני שירד המסך וקטע אותה באכזריות- היא התחילה איזשהו קטע שיא, ושם גם הרגשתי טיפה מרוגש.
אבל כן,
היא נקטעה.
והמסך ירד.
ובאותו רגע,
אני נזרקתי בשניה,
מלהקשיב למישו
שמראה לי
מה הוא
יודע.
ועכשיו זה אני
עם הדו של הידע
הנטמע במוחי
בקטיעה חדה
למלחמת הישרדות
באי של עצמי.